פסק-דין בתיק עת"מ 5615-11-11

1.         עתירה לכוף על המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה ועל משרד החינוך לממן באופן מלא הסעות תלמידים לבית הספר המשמש לחטיבת בינים וחטיבה עליונה - בית הספר "אורט בנימינה".

רקע

2.         העותרים הינם חברי ועד ההורים והורים לילדים תושבי בנימינה וגבעת עדה. ילדי העותרים, תלמידי כיתוב ז'-יב', לומדים בבית הספר אורט בנימינה (להלן "בית הספר") המצוי לצד הכביש המוביל מבנימינה לזכרון יעקב ומרוחק מרחק רב מבתי המגורים.

3.         בעבר, עד שנת 2009, שירת בית הספר את תושבי כל הישובים הכלולים ב"איגוד ערים לחינוך השומרון" שכלל את הישובים זכרון יעקב, בנימינה, גבעת עדה, פרדס חנה - כרכור ומועצה אזורית אלונה. תלמידי כל הישובים זכו להסעות מישובם לבית הספר ואלו מומנו על ידי משרד החינוך והמועצה האזורית.

            בשנת 2009 פורק איגוד הערים לחינוך השומרון, וכל רשות מקומית נדרשה לדאוג לתלמידים המתגוררים בתחומה. עוד יצויין כי בעבר היו הישובים גבעת עדה ובנימינה ישובים נפרדים. לפני מספר שנים (בשנת 2003) הוחלט על איחוד רשויות מקומיות ובין היתר הוחלט על איחודם של הישובים גבעת עדה ובנימינה והפיכתם לרשות מקומית אחת (ראה נספח "ד" לתשובת משיבים 5-3).

            על אף שבית הספר מצוי מחוץ למרכזי הישוב המאוחד, אין חולק כי בית הספר כלול בתחומי השטח המוניציפלי של הישוב, כלומר בתחומי "הקו הכחול".

4.         עוד יצוין, הישוב גבעת עדה המהווה כיום חלק מהרשות המאוחדת מצוי במרחק של כ-9 ק"מ מבית הספר וכי המרחק ממרכז בנימינה לבית הספר קטן יותר.

            הגישה לבית הספר אפשרית באמצעות תחבורה ציבורית, אם כי לטענת העותרים מדובר בתחבורה ציבורית בלתי מספקת ויקרה. מרבית תלמידי גבעת עדה נאלצים לנסוע בשני אוטובוסים ובכל מקרה האוטובוסים עוצרים בתחנה המצויה בצידו של כביש ראשי המחבר בין בנימינה לזכרון יעקב. על כן נאלצים התלמידים לחצות כביש סואן מתחנת האוטובוס אל בית הספר.

5.         לאחר פירוק איגוד הערים לחינוך הופסק מימון משרד החינוך להסעות תלמידים בכיתות החטיבה העליונה. ניסיונות המועצה המקומית לקבל אישור למימון נכשלו ועל כן החליטה המועצה לארגן הסעות תלמידים במימון חלקי בלבד. הורי התלמידים נדרשו לשאת ביתרת המימון (כ-780 ש"ח לתלמיד). התשלום מתייחס לכל תלמידי בית הספר, הן בחטיבת הביניים והן בחטיבה העליונה.

6.         כנגד החלטה זו הגישו חלק מהורי התלמידים עתירה לבית משפט זה  (עת"מ 13439-12-09)

(להלן "העתירה הראשונה"). עתירה זו נדחתה בפסק דינה של כב' השופטת י' וילנר מיום 13/9/10. בפסק הדין ציין בית המשפט כי:

"[...] אין כל חובה סטאטוטורית המטילה על הרשות המקומית לשאת בגפה ו/או ביחד עם משרד החינוך בעלות מערך הסעות התלמידים האמור. החובה המוטלת על הרשות היא לארגן את ההסעות ולהשתתף בהוצאות ההסעה".

7.         בסמוך למתן פסק הדין בעתירה הקודמת ניתן גם פסק דין בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בעת"מ 392/09 לבינסון נ' לוי אלי ראש המועצה המקומית להבים (ניתן ביום 15/3/10) (להלן "עניין להבים"). באותו מקרה קבע בית המשפט כי רשות מקומית רשאית לגבות דמי השתתפות מהורים לתלמידי כיתות יא', יב' למימון הסעות אלו. דמי השתתפות אלו צריכים לעמוד במבחן הסבירות. בית המשפט קבע שהמחיר הסביר אינו עולה על 100 ש"ח לחודש לתלמיד.

            בעקבות אותו פסק דין והחלטת בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצועו (עע"מ 3664/10, החלטה מיום 22/6/10) החליט משרד החינוך לעדכן את חוזר המנכ"ל בעניין הסעות תלמידים. נקבע כי במקרה של צורך בהסעות תלמידים מישוב אחד לישוב אחר, לא יגבו תשלומים כלשהם מהורי התלמידים.

            שינוי זה בהוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך, כך לטענת העותרים, פותח פתח לדיון מחודש בטענות שנטענו בעתירה הקודמת ועל כן הוגשה העתירה הנוכחית.

עיקר טענות העותרים

8.         העותרים טוענים בעתירתם כי התלמידים זכאים למימון מלא של ההסעות לבית הספר. טענתם מבוססת על שלושה מקורות; העותרים סבורים כי הזכות לחינוך חינם, כקבוע בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן "חוק הלימוד") כוללת בחובה את הזכות למימון ההסעות לבית הספר. לטענתם החובה לספק חינוך חינם לתלמידים משמעה חובה לספק לתלמידים את כל צרכי הלימוד לרבות לדאוג לנגישות מוסדות החינוך. חובה זו כוללת גם חובה לדאוג להסעות, מקום שבו התלמיד מתגורר במרחק גדול מבית הספר.

מקור נוסף לזכות הנטענת מצוי לטענת העותרים בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959 (להלן "תקנות הרישום"), הקובעות בסעיף 7 את המרחק הסביר הנדרש מביתו של כל תלמיד לבית הספר. בכל מקרה שבו המרחק עולה על הקבוע בתקנות, כך לטענתם, חובה על הרשות לממן הסעות.

לבסוף טוענים הם כי על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2007 - חוזר בדבר הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות חינוך רשמיים (להלן "חוזר המנכ"ל") וההנחיות שהוצאו בעקבותיו, מוטלת על הרשות המקומית החובה לדאוג להסעות חינם לתלמידים. החוזר מטיל, כך נטען, על משרד החינוך חובת השתתפות במימון הסעות. נדון בטענות כסדרן.